עתירת שב"ס להארכת תקופת החזקת אסיר השפוט למאסר עולם בהפרדה

1.         בפני בקשה להארכת תקופת החזקת המשיב בהפרדה כעולה מס' 19(ה) לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש) ה'תשל"ו - 1971 (להלן: "הפקודה").

המשיב מרצה עונש מאסר עולם בגין עבירות רצח, איומים, תקיפה והכשלת שוטר חייל.

המבקשת עותרת להמשך החזקת המשיב בהפרדה, המשיב מוחזק בהפרדה מיום 29/11/11 .

המבקשת מציינת בבקשתה כי המשיב מוגדר כאסיר התראה על רקע שיוכו לארגון פשיעה, מציינת קיומם של סכסוכים רבים עם כנופיית פשע ואסירים אחרים רבים וכן את העובדה כי במהלך שהותו הורשע בעבירות אלימות נוספות רבות.

לטעמי המבקשת, המשך החזקתו של המשיב בהפרדה נדרש לשמירת ביטחון בית הסוהר ושמירה על שלומם ובריאותם הן של האסירים הסובבים אותו והן שלמות בריאותו של המשיב עצמו.

ב"כ המבקשת הפנתה למידעים המחזקים את טענותיה, כך גם כך ציינה כי המשיב מתנגד להשתלב בהפרדה זוגית.

2.         יצוין כבר כאן ועתה, כי במהלך הדיון, הצעתי כי המבקשת תבדוק אפשרות אם להפרדה זוגית ואם לאגף שמור אך המשיב סירב לבדיקה באשר להפרדה זוגית אלא רק לאגף שמור.

3.         עוד נציין כי לאור טענותיה של ב"כ המשיב, עמדה ב"כ המבקשת על כך כי הבקשה הוגשה בהתאם לפקודה והפנתה למצורפים.

בדיקת הטענות בדבר אורח הגשת הבקשה מלמדת כבר כאן ועכשיו כי הבקשה הוגשה כהלכתה, המצורפים מלמדים כי אין מניעה רפואית להמשך שהיית המשיב בהפרדה וכן חוות דעת העו"ס וציון כי אין מניעה טיפולית לשהייה בהפרדה, כך גם חוות דעת המפקד.

היה ובידי ב"כ המשיב חוות דעת סותרות, הייתה צריכה לטרוח ולהציגם בבית המשפט.

4.         בפני תצהיר נציג השב"ס המדבר בהיות המשיב אסיר התראה השייך לארגון הפשע של ג'רושי, למשיב סכסוכים רבים ועם אסירים רבים השוהים בכלא.

            כמצוין, מדובר באסיר תוקפני, אלים ואימפולסיבי המעורב בתקיפות אלימות, מדובר במסוכנות מצד האסיר הן כלפי אסירים אחרים, הן לשלמות גופו והן כגורם מפר בשמירה על הסדר בכללותו בבית האסורים.

ב"כ המבקשת בטיעוניה, מציינת את המסוכנות העולה מהתנהלות המשיב ומפנה למידעים שעוד נעמוד עליהם.

5.         מנגד, מציינת ב"כ המשיב, מעבר לטענה שנדונה לעיל באשר לאי הגשת הבקשה בהתאם לפקודת בתי הסוהר, כי מדובר במידעים ישנים, עבירת המשמעת האחרונה היא שבירת מאוורר שנשבר בטעות (לטענת המשיב), לאסיר אין בעיות חריגות, אין להעניש את המשיב, הפרדה אינה הליך ענישה, מדובר במצוקה של המשיב, הגישה פסיקה התומכת בטענותיה וכפי טעמיה.

6.         אכן מסכים אני ואין חולק על כך, כי עצם ההפרדה אינה ענישה.

יש להקפיד בחירות אדם באשר הוא אדם, הפרדת יחיד מהווה פגיעה במשיב כאסיר בהיותו אסיר ויש לבחון באורח מידתי את הנטען באשר להתנהגותו מול המידעים והפגיעה בעצם העובדה שהושם בהפרדת יחיד.

להפרדה צריכה להיות תכלית לעצמה לאמור, קיום מצוות המחוקק באשר לנדרש עת פוגעים בחירותו של אדם, גם בהיותו אסיר מורשע בעבירה חמורה כדי השמתו בבית האסורים בהפרדת יחיד דווקא.

לעניין זה אחזור ואציין כעולה מס' 7 לבקשה והדיון בפני, כי המבקשת הסכימה להפרדה זוגית  ואף לבדיקה כדי אגף שמור אלא שהמשיב לא הסכים לכך.

ס' 19(ב) לפקודה מדבר במטרות ההפרדה לאמור, בטחון המדינה, בטחון בית הסוהר, שמירה על שלומם ובריאותם של האסיר ושל אסירים אחרים, מניעת פגיעה ממשית במשמעת ובאורח החיים התקין של בית הסוהר, מניעת אלימות וכמפורט.